פסח בצל המלחמה

בפסח יש להציב כסא ריק ליד שולחן הסדר בצפייה לשיבת החטופים.

בשר ושתיית יין בשיעור המינימלי הנדרש לקיום המצווה.

"אין שמחה אלא בבשר ויין" אבל בשעת מלחמה יש למעט באכילתם. תניא, רבי יהודה בן בתירא: בזמן שבית המקדש קיים – אין שמחה אלא בבשר, שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים – אין שמחה אלא ביין, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש (פסחים ק"ט א').

בחג הפסח הבעל"ט נקיים את המצווה בשיעור המינימלי. החיילים מחרפים נפשם על הגנת המולדת ואנו שרויים בדאגה. קורעים קריעה ובוכים על הגיבורים שנפלו על קדושת העם והארץ. החטופים עדיין מצויים בגיהינום עלי אדמות. אלפי משפחות עקורים במדינתם. על מה ולמה נשמח?! אלמלא החובה לקיים "ושמחת בחגיך" היינו שרויים בעצב.

לטוענים שמפאת אריכות המלחמה אין מנוס מלשוב ולחיות חיים בשגרת מלחמה אומר: נכון, אבל אין מקום לשמוח ובוודאי אין מקום לשמחה של הוללות. בשמחה של מצווה כמו חג או ברית מילה ננהג במניין מצומצם ונאכל בשר ונשתה יין בשיעור המינימלי לקיום המצווה.

בשעת מלחמה מידת האכזריות מתעצמת. גם אכילת בשר מטמיעה באדם את המידות הבהמיות, החייתיות והגסות. התאווה לבשר מאלצת אותנו לצער ולהרוג בעלי החיים. מידת האכזריות מביאה את האדם לשפל רוחני עד כדי מסוגלות לאכילת אבר מן החי.

אמר הקב"ה למשה: הנה עניין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומילוי מעיים ותאווה גוברת. מה גם שהבשר מוליד באדם, דם זדוני ואכזרי. ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר, הם אכזריות ורעות. אבל הצאן והבקר והתרנגולים והתורים ובני יונה שמתפרנסים מעשב השדה, אין בהם אכזריות או רשע" (דון יצחק אברבנאל שמות ט"ז ד' ).

מאדם הראשון ועד נוח לא אכלו בשר. הריגת החיה כהריגת אדם הייתה בעיניו (טור). לא הייתה בו התאווה לאכול בשר. הוא היה ניזון מפרי הארץ תבואה וקטניות ועשב השדה. מספרת התורה "ויצמח ה' אלוהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע". אמר רש"ר: הושם דגש על הרוחניות. "נחמד למראה" קדם ל"טוב למאכל" חוש היופי קדם לחוש הטעם. האדם הראשון לא אכל בשר ולא הדרדר למדרגת בהמה.

אחרי המבול השתנה הטבע והקב"ה התיר לנח ובניו לאכול בשר כאמור "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאוכלה כירק עשב נתתי לכם את כל". רש"י מפרש: כשם שנתתי לכם לאכול ירקות פירות ותבואה וקטניות כך מהיום והלאה אחרי המבול התיר לנח ובניו לאכול בשר. רק עם בוא הגואל יבין האדם שאל לו לאכול בעלי חיים ויתקיים דבר הנביא ישעיה (י"א ו') "וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ" בימים ההם ה' יקבץ נדחי ישראל בארץ והשלום ישרור בעולם.