תפריט
תפריט
כרב עיר הוותיק ביותר וכחבר בגוף הבוחר את מועצת הרבנות הראשית אני קורא למוסד ממלכתי זה למצוא פתרון לגיוס בני תורה. בחרתי במועצת הרבנות הראשית בתפילה ותקווה שיפעלו לאחדות עם ישראל. חובתם לצמצם המחלוקות ולאחד את שבטי ישראל תחת כנפי השכינה.
אני מצפה מהרבנות הראשית לישראל לטפל בחוליים שהחברה הישראלית נגועה בהם. שומה עליה לפסוק הלכה בכל ענפי החיים; חברה, מדינה, ביטחון, רפואה, טכנולוגיה ועוד, ולאפשר הלכתית למדינת ישראל לנהל מדינה בעלת תעודת זהות יהודית.
על הרבנות הראשית לישראל מוטלת החובה לפסוק הלכה ומציאת פתרון לבעיות השעה. דוגמא; לתת מענה הלכתי לשאלה: על מי מוטלת החובה לכבוש את הארץ לקיים את מצוות עשה "וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ" (במדבר ל"ג) או על מי מוטלת החובה לצאת להילחם במלחמת מצווה; להגן עלינו מפני צר ואויב הבא לכלותינו?!
במרכז השיח הציבורי ניצבת היום בשיא עוזה, שאלת גיוס בני ישיבות. מלחמת הקיום בה אנו מצויים נמשכת וצה"ל זקוק לעוד חיילים בסד"כ. נושא זה מפלג את העם. יש להבין! יציאה למלחמה; הגנת ישראל מיד צר הבא עלינו, זו מצווה ומחויבת מסירות נפש ומי שלא יוצא להגן על ישראל מיד צר ואויב גורם לחילול שם שמיים. לכן על הרבנות הראשית לשבת עם שר הביטחון לחפש פתרון מבלי שעולם התורה ייפגע חלילה וחס.
אחד הפתרונות הראויים לדיון היא הקמת חטיבה חרדית. הייתי מכנה אותה בשם "נטורי קרתא" או "שומרי חומות העיר" או "חיל כיתות הכוננות" או "חיל המשמר לאומי". מועצת הרבנות הראשית תקים מאה כוללים ויותר במימון משרד הביטחון, החינוך, הדתות והמשרד לביטחון לאומי. בחור ישיבה יתגייס מיד אחר חתונתו לחטיבה זו שתפקידה יהיה לשמור על הגבולות. יעבור טירונות וימשיך את לימודיו כנהוג בישיבות מקדמא דנא באחד הכוללים של הרבנות הראשית שיתפרסו לאורך גבולות ישראל. האברך יקדיש שעות מספר מידי יום לשמש כחבר כיתת כוננות להגן על ישובים כחייל.
אני מציע שהרבנות הראשית תאפשר רק לאברכים המשלבים שירות צבאי בלימודיהם התורניים לעבור בחינות לקבלת תעודת כושר לשמש בעתיד כנושאי תפקיד כמו מורים ללימודי יהדות, רבני בתי כנסת, רבני ערים ורבני מושבים, כדיינים, טוענים רבניים או משגיחי כשרות, מוהלים, שוחטים, סופר סת"ם וכדו'.
יש לזכור! דוד המלך חייב "לְלַמֵּ֥ד בְּנֵֽי־יְהוּדָ֖ה קָ֑שֶׁת הִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֥פֶר הַיָּשָֽׁר" (שמו"ב א'. עי' רש"י) זה הגיון ישר ופשוט לקיים "וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם" (דברים ד' ט"ו). הרבה ניצלו מהטבח בעוטף בזכות שאחזו בנשק. ובזכות זה יחד נכבוש את הארץ ונזכה מהרה להבטחה "וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם" (ויקרא כ"ו).
